לך, עצב שלי, ותגיד לו שבעלדיו זה לא יקרה.

תגיד לו בתפילה, שיחזור אליי, כי אני לא יכולה לסבול יותר.

הגיע הגעגוע, האמת היא שבלעדיו אין שלווה,

כבר אין יופי, יש רק עצב ומלנכוליה שלא עוזבים אותי, לא עוזבים.

אבל,

אם הוא יחזור, אם הוא יחזור,

איזה דבר יפה, איזה דבר משוגע,

כי יש פחות דגים בים, מהנשיקות שאני אנשק אותו בפה.

בזרועתיי אחבק אותו, יהיו מיליון חיבוקים,

מהירים כאלה, סוחפים כאלה, שקטים כאלה,

חיבוקים ונשיקות, וליטופים בלי סוף,

כדי שתבין שאתה צריך להפסיק את הדבר הזה -

לחיות כל כך רחוק ממני.

אני לא רוצה את זה יותר,

שתחיה בלעדיי.

בוא נפסיק את הדבר הזה, שבו אתה חיי בלעדיי.